סיכום מאמר לדוגמא

חוייה של תוקפנות במהלך הילדות ודימוי עצמי בבגרות

מבוא
פרטים רבים נחשפים לתוקפנות מצד הורים וילדים בקבוצת השווים במהלך ילדותם. במחקר שנערך לאחרונה התגלה כי למעלה מ 75% מההורים בארה”ב נוקטים באלימות פיזית או מילולית בכדי להקנות לילדיהם משמעת. מחקר אחר מלמד כי 35% מהילדים מדווחים על אלימות מצד חברי קבוצת השווים במהלך תקופת הילדות. לאור עובדות אלו, בשנים האחרונות הולך וגובר המחקר אודות ההשלכות הפסיכולוגיות שעשיות להתרחש בעקבות חשיפה לתוקפנות הורית בשלב הילדות.

מחקרים רבים שנעשו עד כה מעידים כי חווית תוקפנות בתקופת הילדות (כגון התעללות מילולית, רגשית ופיזית) קשורה לפגיעה בתפקוד הפיזיולוגי והרגשי, ואף משפיעה על תפיסתו העצמית של הילד. כמו כן, מחקרים נוספים מעידים כי ילדים שנחשפו לתוקפנות מתאפיינים בדימוי עצמי שלילי, תחושת חוסר ביטחון, פסימיות, דיכאון ואישיות בלתי מגובשת. בדומה לילדים שנחשפו לתוקפנות, מחקרים שנעשו לאחרונה מעידים כי מבוגרים שנחשפו בילדותם להתנהגות הורית תוקפנית מתאפיינים גם הם בתפיסה עצמית שלילית, ביטחון עצמי ירוד ובסימפטומים של טראומה. למעשה, מחקרים אלו מציעים כי חווית תוקפנות בשלב הילדות אינה מתקשרת לתפקוד לקוי לא רק בגיל הילדות, אלא היא בעלת השלכות ארוכות טווח גם בגיל הבגרות.

מחקרים שנעשו עד לשלב זה מצביעים על קשר בין תדירות חשיפתם הילדים להתנהגות תוקפנית בילדותם לבין תפיסת  דימוי עצמי. מחקרים אלו מעידים על קשר בין חשיפה רבה יותר להתנהגות הורית תוקפנית לבין דימוי עצמי שלילת יותר בקרב הקורבנות (ילדים ומבוגרים כאחד). אף על פי כן, עד כה לא נבחן הקשר בין התפיסה הסובייקטיבית של הקורבנות לתוקפנות ההורית (אופן הפרשנות לאירוע) לבין דימוי עצמי. מחקרים בפסיכולוגיה חברתית ובדיסציפלינות פסיכולוגיות נוספות מעידים כי פרטים שונים תופסים ומתארים את אותה חוויה \ התנסות באופן שונה. למעשה, מחקרים קודמים שנעשו בתחום “תוקפנות הורית” לא בחנו את התפיסות הסובייקטיביות של הקורבנות לגבי חווית התוקפנות ההורית. למשל – באיזו מידה הקורבנות תפסו את התנהגות הוריהם או חברי קבוצת השווים כאליה או מתעללת? בהקשר זה, תפיסתם הסובייקטיבית של הילדים לתוקפנות בילדותם עשויה להוות גורם משמעותי בקשר שבין חווית תוקפנות הורית בשלב הילדות להתפתחות פסיכולוגית ופיזיולוגית לקויה ותפיסת דימוי עצמי ודימוי גוף שלילית.

ילדים שחווים תוקפנות עשויים לפרש את התנהגותם התוקפנית של התוקפים בשתי דרכים: כהתעללות בלתי מוצדקת או כהקניית משמעת ראויה ומוצדקת. דימויו העצמי של ילד התופס את התנהגותם התוקפנית של הוריו \ חבריו כהתעללות בלתי מוצדקת, צפוי להיפגע יותר בהשוואה לדימויו העצמי של ילד אשר תופס את התנהגותם התוקפנית של הוריו \ חבריו כמוצדקת. מטרת מחקר זה לבחון האם קיים קשר בין תפיסותיהם הסובייקטיביות של קורבנות לתוקפנות בילדות לבין דימויו העצמי בשלב הבגרות. כמו כן, מטרת מחקר זה לבחון האם תפיסתם הסובייקטיבית של קורבנות לתוקפנות תשפיע באופן מהותי יותר על דימויו העצמי בשלב הבגרות לעומת תדירותה של ההתנהגות התוקפנית.

השערות מחקר

1. משתתפים שיתפסו התנהגות תוקפנית בילדות כהתעללות בלתי מוצדקת יתאפיינו בדימוי עצמי שלילי יותר, לעומת משתתפים שיתפסו התנהגות תוקפנית כמוצדקת.
2. דימוי עצמי בקרב משתתפים תושפע באופן רב יותר מתפיסת המשתתפים לגבי התנהגות תוקפנית בילדות, לעומת תדירות ההתנהגות תוקפנית בילדות.

שיטה

משתתפים
במחקר השתתפו 341 סטודנטים לקרימינולוגיה באוניברסיטת אוהיו. 100 נשים ו 241 גברים. ממוצע הגיל 32.1.

הליך וכלי מחקר

המשתתפים התבקשו למלא שני שאלונים אשר הופצו במהלך תום שיעורים במוסד הלימוד:

שאלון 1 – “תפיסות לגבי התנהגות הורים וחברים” – מטרת השאלון להשיג דיווחים רטרוספקטיביים לגבי התנסות המשתתפים עם התנהגויות תוקפניות מצד הורים וחברי קבוצת השווים בילדותם. השאלון הכיל 44 פריטים שתיארו סוגים שונים של תוקפנות (אלימות מילולית, ענישה גופנית, פגיעה גופנית). המשתתפים התבקשו לדרג בכל אחד מהמפריטים בסולם של 1 – 10 את התדירות שבה נחשפו לאירועים מסוג זה בילדותם ועד כמה התנהגות זו נתפסת בעיניהם כהתעללות.

שאלון 2 – “דימוי עצמי ” – מטרת שאלון זה לספק מידע לגבי אספקטים של דימוי עצמי. השאלון כלל 28 פריטים שבחנו מימדים שונים של דימוי עצמי. בכל פריט הוצגו למשתתפים עשרה תיאורים שונים לגבי דימוי עצמי בהקשר מסוים (בבית, במקום העבודה, בהופעה בפני קהל וכדומה). על המשתתף לדרג בסולם של 1-10 את דימויו העצמי בכל אחד מ 28 ההיגדים. ציון גבוה בשאלון שיקף דימוי עצמי חיובי וציון נמוך שיקף דימוי עצמי שלילי.

תוצאות
– מבוגרים שחוו התנהגות תוקפנית תדירה יותר מצד הורים וחברים בשלב הילדות דיווחו על דימוי עצמי שלילי יותר, לעומת משתתפים שחוו התנהגות תוקפנית תדירה פחות. בכל אופן, גודל האפקט נמצא קטן.

– התפיסה הסובייקטיבית לגבי התנהגות תוקפנית מצד ההורים וחברים לא נמצאה כמנבא חזק יותר לתפיסה עצמית לעומת תדירות ההתנהגות התוקפנית בשלב הילדות.

דיון

–  ככלל חוויות הילדות עם ההורים וחברים בעלות משמעות להמשך התפקוד המנטאלי והפיזיולוגי במהלך החיים. מחקרים קודמים מעידים כי התדירות שבה פרט נחשף לתוקפנות במהלך ילדותו קשורה להיבטים של ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות, תפיסה עצמית והקשר של מחקר זה – דימוי עצמי. מחקר זה שואף להרחיב על ממצאי המחקרים הקודמים, ולבחון האם תפיסות סובייקטיביות של קורבנות לגבי התנהגות תוקפנית בילדות יהיו מנבא מובהק וחזק יותר לדימוי עצמי לעומת תדירות התנהגות הורית תוקפנית. תוצאות המחקר מלמדות כי קיים קשר בין תפיסת התנהגות תוקפנית כהתעללות בלתי מוצדקת לבין תפיסה דימוי עצמי שלילית של קורבנות בשלב הבגרות. כמו כן, נמצא כי הקשר בין תפיסת התנהגות תוקפנית בילדות לבין דימוי עצמי בבגרות חזק יותר מהקשר שבין תדירות התנהגות תוקפנית בילדות לבין תפיסה עצמית בבגרות.

לאור ממצאי מחקר זה, על חוקרים שבוחנים את הקשר שבין התנהגות תוקפנית מצד הורים וחברים בילדות לבין תפיסה עצמית בבגרות לייחס חשיבות רבה יותר לאופן שבו הקורבנות תופסים את התנהגותם התוקפנית של הוריהם וחבריהם. לידיעה זו חשיבות רבה לטיפול בקורבנות שעברו התעללות בילדותם, שכן, היא עשויה להקנות הבנה טובה יותר לאופן שבו קורבנות ההתעללות תופסים את הוריהם וחבריהם ואת המאורעות הטראומתיים מעברם, ובאופן זה לספק אבחנה ואופן טיפול מדויקים יותר במהלך המפגש הטיפולי.